מכתבי תודה

 

 

קוראים כותבים על מרכז קורן

 

 

 

מכתב תודה
מכתב תודה
מכתב תודה
מכתב תודה

מכתב פרידה:

הרבה אנשים לא זוכרים מתי בפעם הראשונה הם למדו לקרוא. זה היה בערך בכיתה א' או ב'. בהתחלה קצת קשה לוקח זמן ללמוד את האותיות ואיך קוראים כל אות אבל בסוף לומדים. בסוף אתה מצליח ללמוד לקרוא ואחרי שנים בהסתכלות לאחור אתה בכלל לא זוכר מתי באמת למדת לקרוא בפעם הראשונה. אז זהו אצלי זה היה קצת שונה. לי זה לא היה כזה קל שפתאום באיזה כיתה א' או ב' אני ידעתי לקרוא כמו כולם. זה פשוט לא הגיע. כולם בכיתה שלי כבר ידעו לקרוא שוטף ורק אני לא, קצת מתסכל אם אני אגיד את האמת. אני ממש זוכרת את התסכול הזה שאימא קונה ספר שהוא עם מילים קלות ומה שלא קל אז הוא מצויר בתמונה אבל עדיין אני פשוט לא מצליחה לקרוא, עוברים השנים הקריאה שלי לא משתפרת אני לא קוראת ברצף ולא שוטף שכבר מזמן כולם כן. אני כבר הפנמתי שכנראה לקרוא אני לא אדע.

ופתאום אימא מגיעה ומספרת לי שהיא שמעה שיש מקום כזה שנקרא "מרכז קורן" וששם מלמדים לקורא שוטף וכמו תמיד אני בהתחלה לא מקשיבה לאימא שלי ואני אומרת לה איזה שטויות איך זה אפשרי? מה יש עוד ילדים שלא מצליחים לקרוא כמוני? בסוף אחרי שכנועים אני מסכימה ואני הולכת אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלי עם גלית ואיך שהיא מסבירה לי על התהליך ואני רואה את כל הצוות המקסים הזה שמחייך אלי ואני רואה שזה לא כזה מאיים ושיש עוד ילדים שלומדים שם יש עוד כאלו שמתקשים כמוני. אז אני מסכימה לבוא לנסות ופתאום אני רואה שאני נהנית ואני מתחילה להבין שכן יש אפשרות לכך שאני אלמד לקרוא שוטף. וכך קרה.  

אחרי חצי שנה הייתה לי השתפרות מדהימה וקפיצה מטורפת ואחרי שלוש שניים מדהימות אני גם מצליחה לקרוא לגמרי שוטף!!! ממש כמו כולם. בחיים שלי לא חשבתי שאני אצליח אי פעם לגמור ספר ולהנות ממנו והיום אחרי עבודה קשה אני לגמרי קוראת ספרים ולא סתם של 100 עמודים אלא ספרים עבים ויפים ואין ספור סדרות של ספרים מכל הגוונים והסוגים. בחלומות הכי קסומים שלי לא חשבתי שזה יקרה שאני אקרא ואהנה מזה או שאני אקרא בכיתה בשיעור ושכולם יקשיבו לי.

והכל זה בזכותכן עם אתן לא הייתן שם כל פעם שנכנסתי עם החיוך והשמחה הזאת לעזור, תמיד מקשיבות תמיד כיף לדבר איתכן ולצחוק שזה לא פחות חשוב וחלק מכל התהליך הזה.   זאת תקופה מטורפת שמגיע לסיומה אותה תקופה שתישאר איתי לעד הזיכרונות והריגושים, אתן חלק מאוד גדול מהחיים שלי אתן הראתן לי למה אני מסוגלת ושאף אחד לא ייעז להגיד לי שאני לא מסוגלת למשהו כי אני מסוגלת להכל. אנשים צריכים להבין שדיסלקציה זאת לא מחלה ולא חולשה, להפך זה רק מחשל ומחזק וזה חלק ממני לכל דבר. אין דבר שעומד בפני הרצון ועם אתה רוצה להגיע למשהו אתה יכול תמיד לא משנה כמה קשה זה היה ולא משנה מה יגידו האחרים. "השמיים הם הגבול"!

אוהבת מלא, מאיה שלכן, כל אחת מכן שמורה אצלי בלב.

14 במאי 2003

לכבוד גלית בסוק

וצוות מרכז קורן 

תודתנו נתונה לכם על השנתיים בהן, אמיר בננו, ביקר במרכז קורן, החל מכיתה ד'.

עתה לאחר ההצלחה המדהימה ברכישת השפה העברית, מתפנה אמיר לרכישת השפה האנגלית.

היו אלו שנתיים ימים בהם אתם הייתם עימנו ואנחנו היינו עימכם. שנתיים ימים! פעמיים בשבוע! מי היה מאמין!!!

אכן, המשימה נראתה קשה מנשוא עת התחלנו לבקר במרכז. חיינו עד אותה עת בתחושה שבננו אמיר, כבר לעולם לא ירכוש מיומנות בשפה ורצינו פתרון מהיר ויעיל בכל מחיר.

קודם לכן חפשנו פתרונות באמצעות מורות מתקנות, חזרות מייגעות יום יומיות על דפי קריאה,

טיפול בשיטת ***** - המבטיחה רכישת מיומנות בקריאה תוך שבוע, וכיוצ"ב. מטבע הדברים, לכשהגענו למרכז קורן, היינו מותשים וקטני אמונה.

תודה לך גלית על הקשר שיצרת עם אמיר ועימנו, על העזרה והעידוד בשעות הקשות, על עצותיך המועילות ועל האור הקורן ממך.

בזכות יכולתך להבין את המצוקות, הצרכים, המחסומים האובייקטיביים והרגשיים, בזכות עזרתך הבלתי שגרתית – בהתייחס למכלול לרבות ביה"ס והבירוקרטיה הממסדית, הצלחנו להגיע עד הלום. בטוחני שאמיר יזכור אותך ואת המכון לעד לעומת מערכת החינוך על מחנכיה, אותם ירצה לשכוח לעד.

תודה לכל הצוות על האמפטיה, הנכונות למצוא מועדים חלופיים ופתרונות מיידיים. תודה לשיטה הסמיופונית המנטרלת את כל הנזקים שגרמה מערכת החינוך ומחזירה לילדים הנזקקים לה את הכבוד הראוי להם בזכות מה שהם ועל אף היותם שונים, וזאת לאחר שחוו אין סוף תסכולים ואכזבות.

ואין ספק שהתודה מגיעה גם, ואולי בעיקר, לאמיר ששיתף פעולה בצורה מדהימה, וממשיך עתה ללימוד שפה שנייה, על כך שלא הרים ידיים גם כאשר נדמה היה שהדרך מתארכת ללא הועיל והבין בדרכו שלו ש"אם לא יסבול את עמל הלימוד, יסבול את עמל הבערות" (ר' משה אבן עזרא).

ואסיים בציטטה מגלילי גלילאו: "אינך יכול ללמד אף אחד איזה דבר שהוא; אתה רק יכול לעזור לו למצוא אותו בפנים עצמו".

למכון קורן!!!

במשך שנתיים אנחנו מבקרים אתכם פעמיים בשבוע, הדבר לא היה קל... בגלל המרחק אך התוצאה היתה החשובה מכל!

כל המשפחה התגייסה למאמץ ובעצם לפני שנתיים התחלנו במסע שקראנו לו "מכון קורן לאביב"!

כשהגענו אליכם ופגשנו את גלית אנחנו היינו אבודים...

וגלית קיבלה אותנו בחום, עם המון חיוכים, תמיכה, עידוד, יחס מדהים, אמרה לנו שהשד לא מי יודע מה... ואפילו בעצם לא היינו צריכים להסביר.

הרגשנו סוף סוף שלקחו את המושכות לידיים ומובילים אותנו במסע "מכון קורן לאביב"!

מסע של הצלחה! מכאן התחלנו להרגיש טוב!

כל שבוע, כל חודש – אביב צבר ביטחון, אהב להגיע למכון, לא היה מוכן לפספס שיעור ובטח שלא לאחר. כח הרצון של אביב גרם לנו רק להאמין בו ובכם!

במשך השנתיים שעברנו יחד, אביב הצליח ללמוד לקרוא ובעצם הפך להיות ילד ככל הילדים!!!

ועל כך, ועל הכל, לכם תודות רבות!!!

תודה, תודה, תודה!

לשרי, הדר, מעיין ושגית

 

תודות תודות על שנתיים נפלאות,

בכל ב' וה' הגעתי קבוע,

ולמדתי משהו חדש בכל שבוע.

הגעתי ילד זקוק לעזרה

והפכתן אותי לאלוף בקריאה

אוהב ותודה מכל הלב,

שלכם דור

לשרי ובנות קורן היקרות

"העידן שבו אנו חיים שייך לאנשים המאמינים בעצמם ובכוחם, אבל ממוקדים בדרכיהם של האחרים, ולאנשים האלה משותפים שלושה דברים: 1. הם לומדים מידי יום. 2. יש להם אומץ לחיות את חייהם. 3. הם בונים אמון באחרים. כך הם חיים חיים מספקים, שלמים, מאתגרים ומעניינים". (ג'פרי אימלט).

בשנים הראשונות לחיי הייתי קטנה, סגורה ומפוחדת. בביה"ס ישבתי בכיתה ולא הבנתי כמעט כלום. כוחי היה אז בציורים אותם ציירתי במהלך השיעורים. עם שנים בעזרת תמיכה רבה שקיבלתי, הכוללת את מכון קורן, אשר בו צוות מקצועי,

אוהב ותומך, התחלתי אט אט לחוות הצלחות בלימודים. היום לאחר שבע שנים של עבודה מאומצת במכון, בעברית ובאנגלית רכשתי חזקות אישיות רבות, אמון בעצמי וביכולותיי, זהותי הלכה התחזקה והתעצבה.

לך שרי ולבנות המכון המקסימות, תהיה שמורה אצלי תמיד פינה חמה בלב, הערכה ותודה אישית.

התמיכה החום, העצות והעידוד שלכן נטעו בי עם השנים כוח ועוצמה רבה.

מקווה שתמשיכו בדרככן המבורכות להוביל את הילדים והוריהם ליותר תקווה, צמיחה והתפתחות אישית.

אוהבת ומעריכה אתכן,

ליבנה

נסֵ - "מַ עֲ שהֵֹ פלֶ א, דּבָ ר שׁ לּמַ עלָ ה מִ ן הטֶּ בַ ע". [אבן שושן]

גלית יקרה וכל צוות קורן,

אין לנו מספיק מילים כדי להביע את תודתינו על עבודתכם המדהימה,

על היחס האישי מאוד, תמיכה ועידוד ללא גבול!!

עשיתם את הבלתי יאמן!

לרגע לא האמנו שיגיע היום ונאלץ להגיד לאופיר באמצע הלילה:

"תניחי את הספר,

יש לימודים מחר..."

-אוהבים-

לשרי ולצוות בית קורן,

אומרים שדיסלקציה היא מתנת אלוהים –

לראות את העולם שונה, אחר, מיוחד.

אומרים שגם יצירתיות – התחלת כל היצירות – היא להתבונן בעולם בצורה מקורית ושונה.

 

עם זאת נכון הוא הדבר כי דיסלקציה מביאה אתה קשיים, יזע, דמעות, בושה ותסכול.

אני הגעתי לכאן כשהייחוד והמיוחד מוסתר מתחת שכבות של מועקה.

כשבתוכי כל כך הרבה רעיונות, מחשבות ושאיפות שאת כולם עוצרת ובולמת אותה עובדה פשוטה שאיני יודעת לקרוא ולכתוב.

בעזרת מכשירים מוזרים, בעזרת אוזניות שצפצופים וקולות משונים נשמעים מהם, בסיוע סיפורים וספרים נפלאים ויותר מכל בעזרת אנשים מדהימים ומקסימים, שמקשיבים ונותנים. עוזרים ולא מוותרים גם כשקשה ותומכים. מכל הכל מאוד אוהבים.

עזרו לי כאן בבית קורן להתגבר על הקשיים ועל הכאב, ואומנם הדיסלקציה עודנה איתי, אך כעת הקשיים נסבלים ופחות מורגשים ומגבילים והשונות והייחודיות החוצה פורצים ומלבלבים.

תודה לכם על הכל,

רעות

גלית שלום,

זה כבר הרבה זמן שאני רוצה להתקשר, אבל ככל שהזמן חולף יותר קל לדחות את זה הלאה.

האמת היא שאני מתגעגעת.

מתגעגעת לשיחות מדי פעם, לשעה של פנאי הכרחי לקרוא משהו, ובעיקר לשיחות עם אסף בזמן הנסיעות.

קורא. לאט, אבל מידי יום כמעט. מסיפורי קירטון הוא עבר לחולית, וגם כאן יש מספר אינסופי של ספרים כך שסביר להניח שהנוהג ימשיך.

בסה"כ הילד גדל בסדר, רגשי הנחיתות שלו נעלמו, אולי מהר מידי.

הוא בטוח שהוא מסוגל ללמוד כל מה שירצה. וכך במתימטיקה שהייתה עקב אכילס הרבה מאוד זמן, הוא גם הוכיח.

בשלושה שבועות הוא עבר מילד מתקשה לילד של 90 במבחן. אולי יש לו אי אלו עבודות לחופש, אבל לא בשל קשיים, אלא בשל עצלות פשוטה והנחה מוטעת שיוותרו לו.

בשנה הבאה כבר יש מגמות, אסף בחר במחשבים והיסטוריה. שניהם לא מקצועות קלים, ובוודאי לא לדיסלקט משופץ. כאמור הילד גדל בסדר.

ושוב המון תודות.

מרכז קורן

קצת קשה לסכם 6 שנים...

הגעתי לכאן בתחילת כיתה ז' כדי לקבל עזרה בלימודים, לא להאמין שעכשיו אני כבר מסיימת י"ב.

במשך השנתיים הראשונות באתי מדי שבוע לעבוד על הקריאה והכתיבה וכדי לקבל כלים להתגבר על לקויות הלמידה שהיו לי.

בהתחלה לא ידעתי כל כך מה אני הולכת לעבור, אבל לאט, לאט ראיתי תוצאות בבית הספר. המורים פתאום שמו לב לשינוי שעברתי ואני הרגשתי שטיפה יותר קל לי בלימודים.

בכיתה ט' התחלנו לעבוד על האנגלית. המורים לא חשבו שאני מסוגלת לעשות 4 יחידות.

אתן תמיד האמנתן שאני יכולה ואפילו שאעבור בהצלחה. בזכותכן לא ויתרתי וכעת אני יכולה לומר שאני מסיימת בהצלחה 4 יחידות באנגלית.

כל מה שאני יכולה לומר לכן, זה תודה!

תודה על התמיכה, העזרה והביטחון שהענקתן לי...

היה שווה להשקיע ולטרטר את אבא שיבוא איתי כל פעם למרות הקושי של המרחק מהקיבוץ, כי בסופו של דבר, בזכות העזרה שנתתן לי פה, יש לי תעודת בגרות!

כל פעם מחדש שמחתי לבוא לכאן כי תמיד נתתן לי להרגיש שאתן שמחות שאני באה וזה נתן לי הרבה מוטיבציה להצליח.

אני רוצה לומר שוב תודה ענקית!!!

תודה שרי, תודה הדר, תודה מעיין

ותודה לכל מי שליווה אותי לאורך התהליך...

אוהבת ומעריכה עד אין סוף!

רותם

 

לשרי,

אפרת, חני, יעל ושרון

חוששים נבוכים וחסרי ביטחון הגענו למכון,

אך עם הרבה מוטיבציה ורצון:

שלוש שנים ואנחנו אף פעם לא מחסירים.

בימי שרב וחום- גם בגשם ושיטפון,

ימי שני וחמישי- היו קודש למכון.

ידענו שיש אור בקצה המנהרה

אך לא ידענו כיצד להאיר אותה.

ואתן בזכות השיטה שהוכיחה את עצמה,

והכלים הנדירים שנמצאים בידכם,

ניגנתם על התווים הנכונים

והפקתם צלילים כה נעימים.

הוצאתם אותי מהאפלה,

והעולם נראה כל כך נפלא. 

עתה אני לא צריך עזרה בשיעורים,

לומד לבד למבחנים,

מקבל ציונים מאוד טובים,

מרגיש בעננים,

והחיים נראים כל כך יפים.

תודה- בעד העידוד, התמיכה, האהבה והמילה הטובה שתמיד נאמרה.

וכך עם גב זקוף וראש אל על יוצא אני אל העולם.

דותן וההורים